“By watching and working the master makes
for himself an island which the flood cannot overwhelm.”
–
The Dhammapada

קישור למאמר באתר הארץ

הנוף הנשקף מהסטודיו של הציירת מיכל גולדמן - תנועת המכוניות בנתיבי איילון והבניינים הצפופים של דרום תל אביב - נטמע בציוריה, יחד עם האור הישראלי העכור

במורד רחוב לבנדה בתל אביב, על קו התפר שבין התחנה המרכזית לתחנת רכבת ההגנה ובין שכונת שפירא לנוה שאנן, ממוקם הבניין שבו עובדת הציירת מיכל גולדמן. בסטודיו שלה, בקומה הרביעית בבניין, יש חלונות רבים, וברגע הראשון נדמה שמדובר במגדל תצפית. הנוף הנשקף מהם מרהיב: מן הצד המזרחי הפנורמה רחבה ופתוחה, וחולשת על הסתעפות הכבישים המובילים לנתיבי איילון. מהצד המערבי ניבטים התחנה המרכזית החדשה ואזורי המגורים המוזנחים והצפופים הסמוכים אליה.

גולדמן, בת 56, היא ציירת ותיקה. זה כמה עשורים שהיא משרטטת בציוריה את היחסים בינה לבין הסטודיו, בינה לבין החפצים שבו, ומה שנשקף ממנו החוצה. לסטודיו יש, לפיכך, חשיבות רבה. "הדבר הראשון שמשך אותי כשהגעתי לחלל היו החלונות וסוג הנוף שנשקף מבחוץ. אני אוהבת את האזור הזה", היא אומרת ומצביעה על הבנייה הצפופה ועל האלתורים שמאפיינים אותה. בהמשך היא מציינת כי האזור מזכיר מאוד את ה"פבלות" (שכונות העוני) הברזילאיות