עשב לימון
הציור של מיכל גולדמן מתקיים בגבולות הז'אנר המקובל של ציורי תפנים (אינטרייר) ומחבר בין שתי נגזרות ספציפיות שלו: תפנים חדר העבודה של האמן וציורי פרחים באגרטל או בעציץ.
בציור הישראלי המוקדם אפשר לראות תיאורים של זר פרחים או עציץ על אדן חלון פתוח הפונה אל הנוף, המחברים בין המרחב הפרטי והאינטימי לבין העולם הסובב אותו. ראובן וגוטמן ציירו פרח-עציץ, הניבט אל חולות תל-אביב ובתיה הראשונים. זריצקי ושטרייכמן השתמשו בפרחים שעל אדן החלון, בעלווה שמעבר לו ובסורג שביניהם (שטרייכמן) כבאמצעים למיזוג המישורים של פנים וחוץ במערך צורני וצבעוני מופשט.
בסטודיו שלה בדרום העיר ארחה גולדמן כבר בעבר צמחים שונים, שהופיעו בעבודותיה הקודמות: ענפי הדס, צמחים שוטים שמצאה ברחוב, או פרחי גדרות כמו היביסקוס והרדוף. היא ציירה אותם כשהם עומדים בצנצנת או בכוס שקופה על כסא, או על אדן החלון, את עשב הלימון הביאה לסטודיו, כדי להכין ממנו תה. הוא צימח במהירות עלים דקים וארוכים רגישים לכל משב-רוח, שאפשרו למבטה לחדור ביניהם ולראות את שנמצא מעבר להם: קירות הסטודיו ודלת הכניסה, מחסן הציורים ובעיקר החלונות הגדולים המשקיפים אל בנייני תל-אביב ואל מגדליה הצומחים.
גולדמן לוכדת את האופי המיוחד של עלי הלימונית במשיחות מכחול ארוכות ומהירות, גמישות וחופשיות, שהיא מיטיבה לבצע במכחולים קליגראפיים. את האיכות החומרית של הציורים מעניקים צבעי הטמפרה וניירות האורז שבחרה לנסות כמצע.
עלי הצמח, שהיא נוהגת לתלוש להכנת התה, משאירים גלד חום-אדמדם ובמקומם צומחים עלים חדשים. ירוק ואדום אינדיאני משלימים יפה זה את זה על גבי הדפים.
עשב הלימון כסורג צמחי תלת-מימדי, מציע את עזרתו בהצבה ראשונית של סדר, שעליו נשענת הקומפוזיציה של הציור. עם התקדמות הציור נוצרים הבדלי קצב בין תנופה מהירה של ציור קליגראפי במישור הקרוב לבין עבודה איטית ומפורטת יותר בתיאור הבניינים הרחוקים.
הלימונית קרובה למתבונן ודרכה רואים את החלונות ואת שאר הדברים. היא מסננת, מתווכת ומארגנת את הנראה, ובכך היא מצטרפת אל הסובייקט המביט בשעה שהוא מנסה לפענח את האובייקט. חלונות הסטודיו חוצצים ומקשרים בין פנים לחוץ, כמו עיניים, וכך פנים הסטודיו יכול לייצג את הצד הפנימי של ההתבוננות.
הצמח, מאבד ומצמיח עלים ונע ברוח, וגם גולדמן זזה ביחס אליו: מקיפה אותו ומכוונת את המבט החודר דרכו אל פינות שונות של הסטודיו ואל מקטעים שונים של הנוף האורבני המשתנה במהלך שעות היממה.
הציורים וסדר תלייתם על קירות התערוכה משחזרים מצבים מהסטודיו ומוליכים את מבטו של הצופה בעקבות מבטה של הציירת דרך צמח הלימונית אל הנופים הפנימיים והחיצוניים שלה כאחד.
אפרת נתן